"לנצח מאה ניצחונות במאה קרבות זו אינה המיומנות העליונה. להכניע את האויב מבלי להלחם- זו המיומנות העליונה". גיצ'ין פונאקושי.

 הקראטה דו הינו אמנות לחימה יפנית ומוצאו בשרשרת איי ריוקיו שבאוקיינוס השקט. ההיסטוריה של האי אוקינאווה, הגדול בשרשרת האיים, רצופה בתהפוכות פוליטיות והשליטה בו עברה מיד ליד, מקומית, סינית ויפנית.

 מקורו של הקראטה כאמנות לחימה ב'אוקינאווה טה' שם כולל למגוון שיטות הלחימה שפותחו באוקינאווה ונלמדו בסתר לצורך התגוננות מפני פולשים. שיטות אלו אשר נודעו בעוצמתן ויעילותן, מיזגו בין הקובודו- סגנון לחימה העושה שימוש בכלי עבודה חקלאיים ואחרים, השאולין גונג פו- תורת לחימה עשירה שמקורה בסין, והג'יו ג'יטסו- אם אמנויות הלחימה היפניות. במרוצת השנים התפתח הקראטה לכדי תורת חיים שלמה לליטוש, שיפור וחיזוק הגוף, הנפש והרוח. הגוף, באמצעות ביצוע טכני מאומץ של תנועות ותרגילים. הנפש, בהתמודדות עם רגעי חולשה ופחד, ומנגד עם שמחת הניצחון והתהילה. הרוח, היא האישיות, רוח הלחימה, נבנית בהדרגה על יסודות הגוף והנפש.

הקראטה דו או "דרך היד הריקה" פירושו אמנות לחימה ריקה מכוונת זדון ואלימות, ובהיבט הפילוסופי הריק מסמל את השלמות של האינסוף ואת ההרמוניה עם הטבע. הקראטה דו, כפי שהוצג על ידי גיצ'ין פונאקושי, קורא לניקיון כפיים ולהרמוניה פנימית של הפרט עם עצמו, חיצונית- עם הזולת, וכוללת- עם המציאות והיקום. כמו כן, לקראטה ערך רב בתרבות הגוף כיוון שמפתח מהירות, כוח, קואורדינציה, וגמישות.